"ויקרא שמו בישראל…"

לפרשת אחרי מות – קדושים

המדע והטכנולוגיה, סוחפים את בני דורנו לעשות הכל בצורה "יסודית יותר". כמו למשל: אין אשה כיום (למעֵט בודדות), שתלד מבלי שתערוך בדיקת אולטרה-סאונד. ואיך סבתא בת-שבע שלי ע"ה, ילדה 3 זוגות תאומים (בלי ניתוח קיסרי, כשגובהה היה מטר וחצי) ועוד בבית!? – השאלה אינה שייכת. כיום קיימת בדיקה כזו, וחייבים (גם על-פי ההלכה!) להשתמש במידע זה לתועלת הלידה, האֵם והיילוד (אמנם באשר לבדיקות נוספות המוצעות כיום על-ידי הרפואה – כדאי לשאול רב).

דבר דומה, קורה לַשלב הבא אחרי הלידה: קריאת שם לַיִּלוֹד. לפני כמה עשרות שנים, היו ההורים מסכמים ביניהם את השם – וזהו. כיום, השם ניתן אצל רבים (גם כאלה שאינם שומרי מצוות מובהקים) לאחר התייעצות עם רב. חודרת התודעה, שקריאת שם כמוה כהצמדת 'מנוע' לילד, וחבל להחמיץ את ההזדמנות. ומי שישאל: ועם מי התייעץ סבא שלי לפני שהעניק שמות לבניו?! – יֵענה שהיום יש 'מידע' חדש, ולכן יש לשאול. בכל יום מגיעים פקסים למו"ר הגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א, ובהם 3-4 שמות מוצעים לבן-בת, כדי שהרב יכריע ביניהם. לעתים הרב מתאים שֵׁם, לאחר שבירר את שמות ההורים, וכדו'. לא מכבר נכחתי בקבלת הקהל אצל הרב לאחר תפילת 'ותיקין', והשואל היה ראש ישיבה חשובה במצפה רמון:

"כבוד הרב, האם השם 'שיראל', הוא שם טוב לְבן?".

"לא, לא טוב".

"ואם כבר קראו לו כך?".

"שיחליפו את שמו".

"מדובר בבחור בן עשרים…".

"אף על פי כן, שכבודו יעשה לו שינוי השם…".

מי ידע, למשל, שהשם הנפוץ 'אלעד', הִנו שם לא מומלץ? ומה הבעיה בשם כמו שיראל, או אלעד? – על כך תוכלו לקרוא באחד הספרים הטובים בַּנושא, שנכתב בידי הרב מישאל רובין שליט"א, ר"מ בישיבת "שבי חברון": "קוראי שמו". בַּספר, אוסף גדול מספרות השו"ת, על כל הקשור לקריאת שם לבן/בת (ע"ש הסבא של האב, או של האֵם? שם לבת בשבת, או ביום ה' שלפניה? ועוד), והעיקר: תשובות ששמע בָּעניין מגדולי ישראל בזמננו. בסוף הספר, מפתח שמות לפי סדר האל"ף-בי"ת, ובו קיצור האמור בקשר לכל שֵׁם. הספר מקל מאוד על ההורים המאושרים, שבשל הסידורים והטרדות שבעקבות הלידה וכו', אינם פנויים תמיד לגשת לרבנים ולשאול בקשר לַשם; וכידוע, בִּשאלה זו יש להכריע בתוך מס' ימים…

***

הטלפון מצלצל. על הקו אבא טרי, הרוצה להיוועץ בקשר לשם. אשתו רוצה מאוד שהשֵׁם השני, יקָּרא על-שם סבא שלה: שרגא. "מדוע לא?" אומר הרב; "שרגא פירושו אור, נר. יהי רצון שיאיר עיני ישראל!" (אמנם הגר"א נבנצל בדעה שעדיף להעניק שם של אדם (מהתנ"ך) כי אז המעלות שרכש אותו אדם בחייו, דְּבקות בבן. משא"כ בשם סתמי כְאופק, מעיין וכדו'). בַּברית, יושב הרב ומצפה לשמוע, מדוע היה כה חשוב לאֵם, להצמיד לִבנה שם שאינו מצוי כ"כ בחברת הילדים כיום. מן הסתם – חושב הרב לעצמו – מדובר בסבא גדול בתורה. כַּמקובל, בסעודת המצווה, קם האב והסביר מדוע שמו הראשון של התינוק הוא… "וּבְקשר לַשם השני, שרגא, כיוון שאנו יושבים כאן בְּחוג מצומצם של משפחה וידידים קרובים, רעייתי הסכימה להסביר זאת בעצמה". האֵם, אשה תורנית שעושה רבות להרבות קדושה בישראל, נראתה מעט נבוכה – אך עד-מהרה הובן שמצוות כיבוד אב ואם הִכריעה את הכף: דבריה הועברו ב"שידור סלולארי ישיר", להוריה המבוגרים בארה"ב שנבצר מהם להגיע… התרגשות בקהל:

"…השם הראשון של בננו, מסמל חוזק ואֵיתנות; איתנות של תורה, שעם ישראל כל-כך צריך בתקופה זו… והשם השני, שרגא, מסמל בעינַי את ההשלמה לכך, במידות שבין אדם לחבירו. יושבים אִתנו בני ובנות דודים, שהכירו את סבא שרגא. וכולם כולם, לא יכולים לשכוח מחזה שהיינו רואים שוב ושוב, אצלו ואצל סבתא… משהו שנחרט אצלי עמוק בתודעה; משהו, שהייתי מאוד רוצה שיחקק גם בנפשו של הבן שלנו: להיות בן-אדם. לדעת לומר תודה… לא נשכח לעולם, כיצד בסוף כל ארוחה, סבא שרגא היה קם, נושק את ידה של סבתא, ואומר באנגלית: "תודה יקירתי"…

(דמעות בעיניה) כן, בסוף כל ארוחה, שלוש פעמים ביום, ערב ובוקר וצהריים!

לא להתעייף לומר תודה… שנים על שנים… לא להצטנע, שמא זו כבר 'הצגה'; לא לחשוב שאולי זה כבר נדוש, אולי זה מיותר… איזה דבר גדול! ראינו אותו עושה את המחווה האצילה הזו עד יומו האחרון, גם בגיל 94…

אני חושבת – שמימי לא 'שמעתי' שיעור טוב מזה, על זוגיות בריאה ואמיתית".

***

זִכְרֵךָ הוא בָּרוּךְ – סבא שרגא רובינשטיין.