מכתבים לראש האיגוד

כבוד הרב יוסף אליהו שלום רב

קראתי מה שכתבת בעלון של פרשת שבוע "כי תצא" זה מאד קשה.

להכיר בחור טוב למטרת נישואין ובמיוחד בגילאים שמעל 30 וזה לא תמיד תלוי בבחורה. אני עובדת בהנהלת חשבונות, אני מחפשת בחור ירא שמיים, עובד, לא חרדי, אני מסורתית שומרת שבת.

כשהתקשרתי עבור שידוך אפילו בטלפון שכתוב בעלון שלכם, כשהתקשר בחור קודם כל שאל איך אני ניראת, כשאמרתי בסדר הוא רצה לדעת אם אני בחורה נאה. אז כמובן שפסלתי כבר בטלפון. וזה די הרבה ששואלים בטלפון אם אני נאה כאילו שרק זה מה שחשוב.

כשהלכתי לשדכנים אמרו אין בעיה הכל בסדר. ואז למשל בא בחור דתי שחיצונית אין לו זקן ותמיד חולצה עם שרוול ארוך, על אף שאני מסורתית דתית ניסיתי לצאת איתו. אבל הוא דרש שגם אני אלבש חולצות ארוכות ולא נתן לי את ההרגשה שהוא באמת מעוניין על אף שהיה מעוניין להמשיך לצאת.

תמיד אמר לי שהוא יצא עם מישהי בעבר וחבל שלא רצתה להיות יותר דתית, ושאני לא מושלמת והוא לא משולם – בקיצור לא נתן לי להרגיש שהוא יוצא איתי בשמחה ובלב שלם תמיד הביע חשש. וכשלא רציתי אותו השדכן הפסיק להכיר לי בחורים.

בחור אחר היה ממש חסר רגשות. כל פעם השדכנית רצתה שאצא איתו, הוא היה מוכן, אבל כל פעם התנהג בחוסר רגישות.

למשל אמרתי לו שנלך לסרט, ושאלתי אותו יום למחרת אם ראה איזהשהוא סרט שניראה לו, למרות שאמרתי לו שעדיף סרט קליל קומדי, הוא רצה סרט אחר, והציב לי תנאי שאו שהולכים לסרט בקניון רמת גן או בקניון באלרם. וזה רק דוגמא אחת מכמה התנהגויות. בגלל שסירבתי לצאת איתו, השדכנית הפסיקה להכיר לי בחורים אחרים.

אני מאמינה שהכל משמיים ואני הייתי מוכנה לצאת עם מישהו למשל עם מכשיר שמיעה, אבל חשוב לי מישהו שעובד, ולא איכפת לי גרוש או אלמן אבל ללא ילדים. קשה לי להיות במערכת חדשה עם עוד חבילה כמו ילדים ואישה אחרת שכגרוש עם ילדים הוא צריך להיות איתה בקשר.

אשמח לדעת מה תגובתך.

 

תודה א.

* * *

שלום,

יש לי אח בן 38. בחור נאה אקדמאי דתי תורני, בחור רציני. המאמר שכתבת בעיתון "תלמי גאולת ישראל" בנוגע לרווקים בגילאי 30 + מתאים לו מאוד.

הוא מחפש בחורה בת 32 ומטה, שתהיה נאה לטעמו (לא מספיק שאחרים יגידו שהיא נאה), שתהיה אקדמאית (מורה בבית ספר לא מספק אותו). כמו כן הוא טוען שרוב הבחורות אשר יצא איתן ועמדו בקריטריונים הנ"ל, הוא לא הרגיש אליהן משיכה ולכן הוא לא ראה סיבה להמשיך להיפגש איתן. אני ואשתי מנסים לייעץ לו ללא הפסקה שעליו לשנות את הגישה שלו, אך ללא הצלחה.

הוא נשאר בעמדתו שהדרך שלו נכונה ורק במקרה הוא לא פגש את הבחורה המתאימה. יש לציין שהוא הכיר בחורה חילונית שדווקא היא מצאה חן בעיניו אבל לאור התנגדות המשפחה וגם כי הוא הבין בעצמו שהקשר אינו אפשרי (והבחורה לא תהיה דתית עבורו) הוא נפרד ממנה.

שאלתנו היא : כיצד אפשר לעזור לו להבין שהוא טועה ושהוא צריך לשנות את הדרישות שלו. נראה לנו שהבעיה עמוקה יותר מאשר רק להוריד את הדרישות הגבוהות. נראה שיש לו נטייה "להסתבך" בקשרים בלתי אפשריים וכאשר מגיעה הצעה של בחורה טובה (דתית, מבית טוב, וכו') הקשר לא מתפתח. יש לציין שלא חסר לו הצעות. אבל הוא כן לחוץ ומעוניין להתחתן.

 

בברכה ש.

* * *

 

שלום לכב' הרב יוסף,

ברצוני להתייחס למאמרו של כב' הרב "בעוד הפרי בשל" שהתפרסם בעלון תלמי יוסף.

לאור נסיוני הגעת ילמסקנה כי הדבר האחד והיחדי הנחוץ בשידוכים הוא סייעתא שדמייא הא ותו לו ואולם נדמה כי צודק הרב שעזרה והכוונה ואולי אפילו עצה מחכימה לא תזיק.

ברצוני לשתף את הרב במקרה הספציפי שלי ואשמח לקבל את עצתו והדרכתו של הרב:

אני גרושה בת 28 ללא ילדים. התחתנתי בגיל 32 והתגרשתי בגיל 33. אני אקדמאית, עו"ד מקצועי בעלת משרד עצמאי.

בגיל 32 הכרתי בחור שהיה ההיפך הגמור מכל מה שחיפשתי. (רציתי אקדמאי והוא לא היה; רצית יאשכנזי והוא היה ספרדי;רציתי צעיר והוא היה בוגר ממני ב 7 שנים; רציתי בני עקיבא והתחתנתי עם חוזר בתשובה) ובכל זאת התפשרתי והתחתנו.

במהלך כל הנישואין עשיתי הכל כדי שזה יעבוד וויתרתי עד אין סוף ורק נתתי ונתתי,מתוך הבנה והכרה שנישואין טובים מצריכים עבודה משותפת אולם עבודה המשותפת הייתה רק מצידי ולפיכך בסופו של יום החבילה התפוצצה. וכפי שאמרר גרושי ברוב הגינותו בביה"ד הרבני בגללו ולא בגללי.

מאז הגירושין ובמשך כ – 5 שנים אני יוצאת עם כל בחור שמכירים לי 🙁 ועל כך תעדנה השדכניות אצלן אני רשומה).

מסורתיים ודתיים, מבוגרים, עם ילדים ובלי, רווקים וגרושים אקדמאים ולא אקדמאים אבל שום דבר לא קורה.

אם הבחור גרוש ויש לו כבר ילדים אזי לא מעניין אותו להתחתן … ואם הבחור רווק אזי הוא מפחד להתחתן ותמיד יהיו לו תרוצים על איך ועל מה…

אם הבחור צעיר רחמנא לצלן בחצי שנה הוא כמובן לא מוכן שכן יש צעירות ממני למה לו לצאת עם מבוגרת אפילו שכל הפרטים היבשים פשוט מתאמיים לכל מה שחיפש?

היום לאור ניסיון העבר אני מודה כי איני מוכנה להתפשר למשל על השכלה ו/וא על רצון להביא ילידם לעולם ואולם על כל שאר הדברים כמו למשל גיל גובה (אני בחורה גבוהה) או ילדים מקשר קודם אני מוכנה להתפשר ובכל זאת שום דבר לא קורה וההצעות היחידות שאני מקבלת הן מגברים בני 48 ומעלה. כאשר עם כל הכבוד מדובר בבחורים מבוגרים מאוד.

אז הינה כל התמונה פרוסה בפני כב' ואשמח לקבל מהרב הדרכה / יעוץ ואפילו ביקורת שכן אין לי ספק כי תהא זו ביקורת בונה.

 

בברכת גמר חתימה טובה מ.

* * *

שלום לכב' הרב,

רציתי לשתף את הרב בסיפור האישי שלי ולשמוע מה חושב הרב על מצבי.
אני מאוד מקווה שאינני עושה שימוש לרעה בכתובת הדואר האלקטרוני (שפורסמה ב-'תלמי גאולת עם ישראל' פרשת כי-תצא). הבעיה במקרה שלי היא לעניין מציאת בת-זוג.

הסיפור ארוך משהו, ואני מתנצל על האורך, אבל אנסה לקצר.

המשפחה שנולדתי אליה היא משפחה דתית שאינה מקפידה על קלה כחמורה. יש שיגידו מסורתית. בגדול אפשר לומר שההורים שלי שומרים על כשרות ושבת. וגם זה – בלי לדקדק על קוצו של יוד. אני גדלתי ברמה דתית כזו ונשארתי כך עד גיל 30. אני בן 32 כיום.

מבחינת האופי, תמיד הייתי ביישן ומופנם כך שלעניין קשרים עם בחורות תמיד הייתה בעיה ליצור קשר.

מבחינה דתית מאז ומעולם לא הייתי מרוצה מהמקום שעמדתי בו, ובאיזשהו מקום תמיד היה רצון להשתפר.
כמו-כן היו לי חברים דתיים שנתנו לי את הגירויים כגון לברך על אוכל וכד', מה שבזמנו (עד גיל 30) לא הייתי עושה.

בגיל 30 ו-3 חודשים, זימן לי הקב"ה את האפשרות לשפר את מעשיי. עזבתי את העבודה שלי ללא שהייתה לי עבודה אחרת לעבור אליה.
בחרתי בזמן הזה כדי לברר לעצמי טוב יותר למה אני עושה את המעשים הדתיים שאני עושה. ובכלל להפסיק לפסוח על שני הסעיפים כפי שהיה עד כה.

מאז ומעולם אהבתי ספרים והייתי קורא רבות. גם עכשיו, בתקופת הזמן הזו שאני מספר עליה, בחרתי לעשות את זה דרך הספרים.
התיישבתי וקראתי ספרים, בעיקר ספרי אמונה ומוסר, כתובים בלשון מודרנית.
בשלב כלשהו הבריקה ההארה אצלי בראש: יש בורא, יש מי שמצווה, ישנן מצוות וזו תכלית החיים האמיתית.
מרגע זה רוב זמני הפנוי מוקדש ללימוד תורה. זה בסך הכל מתאים לאופי שלי (זאת אומרת, לא השתניתי מאוד) כי תמיד הייתי קורא ספרים נלהב.

עכשיו מגיעה הבעיה במציאת בת-זוג:
התחלתי לחפש בגיל 24; על פניו נראה לי שהקב"ה עשה איתי חסד שלא נתן לי להתחתן עד שהתחזקתי (ואולי אני טועה). רוב הקשרים
שלי החזיקו מעמד עד 3 פגישות, לדעתי בעיקר בגלל חוסר סינון מספיק בבחורות שאיתן יצאתי. נשארתי מותש מפגישות וגם שחוק.
עד שהתחזקתי הסיבות לכך שלא התחתנתי היו בעיקר: חוסר תקשורת (קרה וקורה הרבה!), העובדה שהייתי יחסית שמן, והעובדה שלא הייתי סגור על עצמי מבחינה דתית.

עכשיו לאחר שהתחזקתי, הבעיה היא אחרת – אותה הגברת בשינוי אדרת:
אני מחפש בחורות שהינן יראות שמיים,אבל:
רוב הבחורות הפנויות יראות השמיים לא תרצינה אותי משום שאין לי הרקע המתאים, או מפני המשפחה שלי (כך אני משער – לא שמעתי את זה מפורשות).
ואת שאר הבחורות הפנויות אני לא רוצה משום שאינן יראות שמיים. אני משתמש ביראת שמיים כדי לסנן עם מי אני מעוניין להיפגש.
אני יכול לומר על עצמי שקל לי הרבה יותר להיפתח לבחורה, ברגע שאני נוכח לדעת שהיא יראת שמיים. לא שאז משהו מובטח, אבל ללא זה – הקשר לא יתקדם.

הנושא עוד מסובך יותר, ונלאיתי מלכתוב עוד, אבל אשמח לעצתך.

* * *

 

לכבוד

הרב יוסף אליהו שליט"א

 

ראיתי את המאמר שלך "בעוד הפרי בשל" ומיד ברצוני להגיב.

שתי נקודות עקרוניות ברצוני להגיד:

–           יש בחורים טובים מאוד והם בגיל מבוגר ורווקים.

–           הסביבה שלא עוזרת. בימנו אלו כולם דואגים לעצמם – כולל הרבנים והאנשים ה"טובים". אין סיוע כפי שאתה אומר.

 

יש בחורים טובים מאוד והם בגיל מבוגר ורווקים.

לכל אדם יש חסרונות, גם בגיל צעיר. בגיל מבוגר יש יותר חסרונות. נוסף לחסרונות שיש בגיל צעיר יש חסרונות נוספים כמו שאתה ציינת ואחרים. כמו עצבנות וכעס שנמצאים בי ולא היו בעבר. ( כמובן לא בצורה פתלוגית… ) .

כעס על המצב. כעס על הסביבה שלא עוזרת. כעס על דברים שלא הולכים.

גם לגרוש יש אותו מצב של תסכול – של כשלון…. אם זה בגללו או בגלל האישה.

אני מתאר את עצמי כאדם מאוד איכותי, טוב, טוב לב והרבה דברים טובים שלא נמצאים באנשים אחרים.

 

הסביבה שלא עוזרת. בימנו אלו כולם דואגים לעצמם.

עכשיו לסביבה ששאני נמצא בה.

הסביבה דואגת לעצמה בלבד – כוללת הרבנים, האנשים שאיתם אני לומד או מתפלל, ואנשים שאיתם אני נפגש.

אני גר בעיר קטנה במרכז הארץ. עיר חילונית עם ריכוז דתי מאוד גדול. יש לנו בתי כנסת לרוב, כוללים, ישיבות, שעורי ערב לרוב. בכל ערב במרחק הליכה ממני יש לפחות 15 שעורים – זאת לשם הדגמה.

אין לי אבא – הוא נפטר עוד שהייתי צעיר בן 14 .

אני משתדל לעשות הכל בכוחי ובתפילות לשם, אבל זה לא צולח בידי.

אני מקווה שהסביבה תעזור – זה לא קיים.

אני שואל את עצמי האם זה העם היהודי שהתקיים לאורך השנים. האם כל העלונים כולל העלון שאתה כותב בו הם שקר ביסודם.

הם מדברים על עולם אחר – דמיון של תורה שלא קיימת.

אני לא מאמין לסיפורים שרבנים עוזרים לתלמידים שלהם או לצאן מרעיתם. האם באמת נסע הרב בעגלה שלו כדי לעזור לעני נצרך. זה דמיון פורה בעולם שלנו לא קיים.

אף אחד לא שם לב לאף אחד. התורה היא ראשית הכל והכל.

דואגים לכבוד שלהם למעמד שלהם ולמשפחתם בלבד.

( גם זה לא נכון כפי שציינת במאמר שלך – גם למשפחה שלו( לאחיות שלו ) הוא לא דאג שנים – בושה וחרפה לאיש הנשוי שכתבת עליו.)

 

שלוש דוגמאות שלי בנושא של חוסר עזרה :

יש לי רב קרוב מאוד אלי. רב ראש ישיבה. הוא לא שואל מה שלומי. הוא ישר מברך – כדי שאני לא אדבר. זאת שיטה מאוד ידועה לסתום את הפה של השני בברכה. כאשר אני כותב זאת אני מתפוצץ.

פעם הוא בא עם בחורה שבאה להתיעץ איתו לבית כנסת כדי לעשות התרת נדרים בשבילה. אחרי שהיא הלכה נגשתי אליו. כמובן הוא מיד התחיל לברך אותי . שאלתי אותו מי זאת הבחורה. הוא מיד שאל מה הגיל שלך. עניתי לו . אמר לי היא יותר גדולה ממך. לא מתאים . אף פעם הוא לא הכיר לי למרות שבאים אליו המון אנשים ליעוץ וברכה.

פעם אחת הלכתי לעצרת בעיר אחרת. בסוף הערב לקחתי אותו כטרמפ הביתה. הוא ישב במכונית שלי ומדבר בטלפון קרוב לעשרים דקות עם איש שגר רחוק מאוד בבית שמש. האיש התיעץ איתו. הרב הדריך אותו . אמר לו כך וכך תעשה. עכשיו לאדם לידו שמסיע אותו ( שזה אני ) הוא לא שואל מה שלומך. אני הזבל המסיע אותו. ממני הוא מקבל הרבה כבוד כעת. מאנשים אחרים בבית שמש הוא יכול לקבל פירסום כבוד כרב ידוע שעוזר ועושה ישועות…

 

כאשר הוא חולה הוא מיד אומר לי – בוא צדיק תברך אותי – אני מברך.

נסעתי לאומן עם שני פתקים ארוכים שלו לברכה. אני מברך אותו כל יום בתפילה שלי. הכל לחינם – רק צד אחד.

בערב ראש השנה שעברה הוא נגש אלי ואמר לי כדי שלא אקפיד עליו : " אתה יודע כמה שאני אוהב אותך."

 

דוגמא שניה :

רב שהייתי מקורב אליו בצערותי למדתי אצלו . רב גדול – אחד מחברי בית דין הגדול בירושלים. הייתי אצלו לפני כמה שנים – בקשתי עזרה – הוא נפנף אותי לרב אחר שאמר לי לקרוא פרקי תהילים ….

באתי אליו לפני כמה חודשים לאחר שלא ראיתי אותו כמה שנים לאחר פגישה זו. ראה אותי – לא שאל לשלומי – ישר אמר אני זוכר אותך והמשיך בדרכו.

 

דוגמא שלישית :

הרב שאני לומד איתו את הדף היומי. אני לא הולך לכל השעורים בקביעות – אבל לומד כמה שאני יכול .

היה צריך להיות סיום מסכת – אמרתי לרב תודיע לי מתי הסיום. אמר לי בסדר. היה סיום והוא לא הודיע לי. אמרתי לו: למה לא הודעת לי. אמר לי: איך אני אודיע לך. אמרתי לו: אתה יכול לבוא לביתי. הוא מיד כעס ויצא בזעם רב מבית הכנסת. הבית שלי קרוב לבית שלו מרחק של 70 מטר. דקה הליכה. את זה הוא לא יכול. מאז אני לא הולך לשיעור שלו – זה לא רב בשבילי .

כאילו פגעתי בכבודו שאמרתי תבוא ותודיע לי. תראה איפה אני חי … בגלל שהוא רוצה כבוד אני עושה איתו חסד – אני מנשק לו את היד בכל מקום שאני רואה אותו. הוא אוהב זאת.

הרב שאני מדבר עליו הוא בן 48 צעיר. אין לו הסמכה לרב ולא למד בישיבה לימודים סדורים – אבל הוא מעביר את השעור של הדף היומי. חוץ מהדף היומי הוא לא מלמד דבר.

אנשים צוחקים עלי שאני עושה שאת. אבל כמו בספר החסידים צריך להתענות ולתת לאנשים לדרוך עליך ככפרה. שתהיה זאת כתענית.

גם התלמידים שמסביבו כביכול חברים שלי – לא דואגים לי. שואלים למה אתה לא בא – רק מענין אותם תורה. גם זה חברים שלי …

זאת הסביבה שלי …

אני משתדל מאוד לא להקפיד. כפי שאתה רואה יכולה להיות הקפדה – אבל אני מבטל אותה. אני מברך את כל עם ישראל כל יום ויום בכל ליבי.

 

אז זהו כבוד הרב יוסף

תודה רבה שקראת את המכתב עד כה. זה הרבה בשבילי במצב של העולם היום.

במכתב שלי יש הרבה זעם – אני יודע זאת.

אולי אתה חושב שאני לא נורמלי לכן מתרחקים ממני – אבל לא. אני נורמלי והם אנשים אכזריים ורעי לב שהולכים בדרך התורה הקדושה.

אני כותב לך זאת, לא רק בשבילך, זה בשבילי. סיכום חיים אומללים עם חברה לא טובה שאני איתה.

אני בן 38 רווק גבוה ונאה ויש לי תואר ראשון ושני בהנדסת אלקטרוניקה.

אין צורך שתכתוב מאמר בעלון על מה שכתבתי. הרבנים לא קוראים מאמרים בעלון. הם חכמים ויודעים את התורה ש"ס תלמוד מדרשים זוהר פוסקים ראשונים ואחרונים …

 

תודה רבה על המאמרים שלך ד.