נישואין בגיל צעיר (ב)

לפרשת קרח:

 

הפרופ' יואל זילברשטיין, איש מדע תורני ומחנך מובהק, מדבר כבר שנים על הצורך בהקדמת הנישואין, לגילאי 18-19:

"לפחות לַגבר, זוהי מצווה בדיוק כמו הנחת תפילין. וּבְשוֹנֶה מתפילין: מי שלא הניח תפילין – הפסיד מצווה יקרה; אבל מי שלא התחתן – עובר ודאי על עבֵרות חמורות ביותר. שלא לדבר על הנזקים הלאומיים שבמצב הקיים: דמוגרפיה – שמשליכה על עניין הביטחון, שהוא בנפשנו; חוסר צמיחה כלכלית, ועוד. אמנם, לדעתי, אסור שהקדמת הנישואין תבוא על חשבון ההשכלה. וזוהי המשימה הלאומית של ההורים בְּדור זה: לסייע בכל דרך לַזוגות הצעירים שהתחתנו, להשלים את ההשכלה האקדמית שלהם. לאחר 20 שְׁנות מאמץ כזה – נראה כולנו את הפירות, בחוסנו הרוחני והגשמי של העם".

ולקראת חג מתן תורה, הנה תשובה לַבחור ששאל, מדוע ראש ישיבתו אינו מעודד נישואין בגיל צעיר? – ובכן: דיברתי עִם ראש הישיבה שלך. הוא אמר בחיוך, שפשוט יש לו בעיה לא קלה: מנַין יביא מִלגות לכל אברך צעיר?…

אמנם ידוע, שיש ראשי ישיבות הממליצים לדחות את הנישואין מסיבה עקרונית: אלה הן השנים האחרונות שנותרו ללמוד תורה "בראש שקט", ואם לא עכשיו – אימתי? אחד מהם אמר לי: "נכון שצריך להתחתן בגיל 20 – אבל הבחורים האלה הם בעצם בני 3-4… עד לפני 4 שנים הם שיחקו כדורסל והסתובבו בעולם – ורק לפני 4 שנים הם "נולדו"…".

פעם הגעתי לאחת הישיבות, כדי למסור את הספר "סוד הנישואין" לאחד התלמידים; בחור יתום, בן 22. בכניסה, פגשני אחד מראשי הישיבה, וכששמע לשם מה באתי, ביקש בעדינות שלא אתן את הספר לַבחור: "לא כדאי שספר כזה 'יסתובב' בין הבחורים של שיעור ד'; תביא לו את הספר בעוד שנה"…

כעבור 3 חודשים שמעתי באקראי, שהבחור התארס ועבר לישיבה אחרת.

מן המקרים שבדקתי (ואיני טוען שהדבר נכון בכל מקרה) הרי שראש ישיבה הדוחף לדחות נישואין כדי ללמוד תורה, הוא מי שעבר מסלול כזה בחייו. מדובר באנשי-רוח ששכלם מוליכם (מכוּנים בלשון העם: "אנשים קרים"), שישבו ועסקו בתורה מבלי שהניחו ליצרם לשבש את חייהם הרוחניים. יש להניח שהם עֵרים לכך, שלא כל תלמידיהם דומים להם. משיחות עם צעירים, וממכתבים המתפרסמים בספרים העוסקים בשמירת הברית וכדו', ידוע שיש תלמידים שחייהם בישיבה סובבים סביב מפח-הנפש שגרמה הנפילה הרוחנית הקודמת – והאימה מן הנפילה הרוחנית הקְּרבה ובאה.

נזכיר את דעתו של הרב שך זצ"ל, שכידוע, גרס שאין בעולם דבר מלבד לימוד תורה! באחד מקבצי תשובותיו, הוא עונה לְשואל מאירופה, האומר שהסיכוי היחיד לפתוח ישיבה באיזור מגוריו, הוא בְּאם תהיה זו ישיבה שבה ילמדו גם לימודי חול. והרב שך ענה שלמרות זאת, אין להקים ישיבה כזו, אלא אך ורק ישיבה שבה ילמדו תורה, כמסורת הדורות. וכך נכתב בפתח הספר "אורחות הבית", שהוציא נכדו המקורב:

"כשנשאל רבנו מהו הגיל הראוי להתחיל 'לשמוע' שידוכים – השיב כי המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין, היה ממליץ לבחורים ללמוד בשקידה לפחות עד גיל 23-24, וכך היה מקובל גם אצל החפץ-חיים בראדין (גיל 24, היא הדעה המאוחרת ביותר לנישואין המופיעה בחז"ל [קידושין כט:] – י. א.). כשניגש אליו הרב נחום קוק שליט"א ושאל מהו הגיל המתאים לנישואין, החל רבנו מספר לו אודות פקחותו וחכמתו של המשגיח ר' יחזקאל, שהיתה מתובלת בשפע יראת שמים טהורה עם צדיקות וחסידות מופלגת, ואח"כ אמר לו:

"המשגיח היה גדול עד מאוד בפקחות ובחכמה, בנוסף לרוב צדקותו וחסידותו. ואם כן, ודאי ראוי שנסמוך עליו כשאמר שניתן לאחֵר את השידוך עד גיל 24… אלא שבדורנו אנו, עם השתנות הזמנים, נראה שהגיל המתאים הוא 22".

אכן, רבנו היה מסייג ומגביל הוראה זו, דווקא לבחורים השקועים בלימוד ברצינות, ואמר במפורש לבחור ששאלו, מהי ההגדרה לכך: "אם אתה הולך לישון בלילה עם הקושיא שהיתה לך היום, ומתעורר בבוקר כשהקושיא עדיין טורדת את מנוחתך – הרי שמוגדר אתה כבחור ה'שקוע בלימוד'…".

ומכלל הן" – מסיים הספר – אתה שומע לאו"… (ושם בהמשך, שהרב שך "גילה דעתו בבירור", שבחור מתחת לגיל 20 לא יגש לשידוכים, כי "עודנו נחשב כ'ילד', חסר שיקול דעת בוגר ורציני הנחוץ לבעל משפחה").

***

וכך מסופר ב"זוהר" הקדוש (זהר חדש ברא', יד.):

"ביום שנעשה רבי אלעזר בן רשב"י, בר מצווה, הזמין רשב"י את חכמי המשנה לִסעודה גדולה; כיסה את כל ביתו בכלים יקרים… והיה שמח מאוד. אמרו לו: על מה שמח רבנו היום, יותר מבשאר הימים? אמר להם: "כי ביום זה יורדת נשמה קדושה עליונה לר' אלעזר בני, ובִסעודה זו תהא שמחתי שלמה". הושיב את ר' אלעזר אצלו, ואמר: "שב בני, כי ביום זה אתה נעשה קדוש, ונכנס לגורל קדושים". אמר ר"ש שֵׁם קדוש אחד – ואש סיבבה את כל הבית… בא רבי יוסי בן ר"ש בן לקוניא – וישב שם עד שנסתלקה האש. נכנס לפני רשב"י ובנו ואמר [איחל]: "סעודה זו תהא שלמה!". אמר רשב"י: "במה אתה חושב [בדבריך אלה]…?". אמר רבי יוסי: "ליתן את בִּתי, לר' אלעזר בנך". אמר רשב"י: "ודאי יהיה כך!". קראו לחכמים, ונתן לו את בתו לאשה. ישבו שם שלושה ימים ויגעו בתורה, ולא הניחו דְבר-סתר במשנה שלא לִמדם רשב"י".

הרי, שנתקיימה בו ברבי אלעזר, הברכה המסורתית הנאמרת ב"ברית מילה", כלשונה: "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים".

***

ולכל החושש, שנישואין בגיל צעיר לא יאפשרו לַזוג "לפתח את אישיותו ואת החשיבה העצמאית" – הנה המשך לַסיפור הנ"ל מן הגמרא (ב"מ פד:):

אותה ילדה, שהתחתנה באותו מעמד עם נער הבר-מצווה, היא שמסופר עליה שכאשר נפטר רבי אלעזר בעלהּ, נשלחה אליה בקשת נישואין ממי שהיה חברותא שלו במשך שנים: רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה ונשיא ישראל! – אך היא, השיבה לרבנו הקדוש תשובה שלילית… ומעניין שרבינא ורב אשי לא חשבו שיש בתשובתה יוהרה, והנציחו אותה לְדורות בין דפי התלמוד – וכך השיבה האשה להצעת רבי יהודה הנשים, בתמיהה: "כלי שנשתמש בו קודש, ישתמש בו חול?!"…

רַבי – כמיטב מסורת צאצאֵי הִלל הענוותן – לא נפגע מתשובתה. חזר ושלח לה: ניחא שבעלך היה גדול ממני בתורה, אך כלום היה גדול ממני במעשים טובים?!

השיבה האשה לִשלוחו: "בתורה – איני יודעת [רש"י: אכן, פיךָ ענה שכן…], אך במעשים-טובים – ידוע לי שהיה גדול ממך" [וציינה שם מהיכן למדה].

דו-שיח מפליא ביותר: וכי איזו אשה, לא היתה שָׂשה להצעת נישואין מנשיא ישראל?! והנה זו "עומדת על שלה", ואינה מוכנה "להתפשר"…

ודאי לא לחינם נקבע סיפור זה בש"ס, חרף אי הנעימות שיש בו, לְיחיד ומיוחד בְּענקי הרוח של היהדות – הוא רבי יהודה הנשיא. אולי כדי ללמד גם, שיש קשר בין נישואין בגיל צעיר לבין ביטחון עצמי. שכן שלֵמות האדם בגיל צעיר, מונעת בזבוז כוחות גוף ונפש. העיסוק בהִמנעות, בעצירה מיותרת של מה שטבע בו הבורא – גורם לְניכור בין הגוף והנפש, ומערער את הביטחון הטבעי. ואילו כאשר כוחות הנעורים הרעננים, שיסודם אלֹקות, 'זורמים' באפיקים פתוחים ונאמנים – מתפתח צלם-אלקים לתפארת.